הידעתם? אחרית הימים הגיעה גם לענף המלונאות!

הילה אור || מלונאות בעולם החדש

"אחרית הימים הוא שם כולל לנבואות אודות סוף ימי האנושות בדתות השונות" (ויקיפדיה).

האם ידעתם שאחרית הימים הגיעה לענף המלונאות?
אל תדאגו לא פספסתם את הטיימינג. זה קורה כאן ועכשיו!

מה קורה אתם שואלים?
הגיע הזמן לשנות גישה ניהולית. מקיצוצים להעצמה, מחיסכון לשפע, מחוסר זמן לאיזון פנאי ומקצועיות, משחיקה לנשימה, מכבילה לעצמאות, מחשש תעסוקתי לביטחון כלכלי!

אפשר גם שלא. בואו נדמיין רגע איך זה יראה:

יום שישי. השעה 13:00 בצהריים והאופטימה מורה על 200 צ'ק אינים.
נגיסתא מבצעת צ'ק אין לשלומי כהן "שלום, לא מוכן לך החדר በ 15 00 ሰዓት ይሆናል.
סליחה אני לא יודעת איך אומרים שעה 15:00 בעברית".
היא מסתכלת לעברכם ומבקשת עזרה בתרגום מאמהרית לעברית.

אתם מוצאים את עצמכם בריגרסיה מטורפת מספקים שירותי אולפן ומצפים למינימום שבמינימום- שפשוט יגיעו לעבודה.

אני טוענת שכך תבוא לידי ביטוי מצוקת כח האדם בענף. מתי? לא רחוק מהיום, מהכאן ועכשיו. אבל זאת רק אני. 

במאי האחרון, העלה דה מרקר סקר נרחב של 100 החברות המובילות במשק בהם עובדים חושקים לעבוד. בכל הרשימה של 100 החברות לא הופיע מלון בודד אחד או להבדיל, רשת בתי מלון.

מתי זה קרה? מתי ענף המלונאות הודחק הצידה מרשימת החברות שהכי כדאי לעבוד בהן? בואו נודה באמת הכואבת- העובדים לא בוחרים בנו יותר.
אנחנו נלחמים עליהם! והסטנדרט, כבר מזמן לא אותו הסטנדרט. אנחנו עובדים בשיטה של כיבוי שריפות וניהול משברים.
אנחנו עייפים, שחוקים, ממורמרים ובעיקר לא מצליחים לראות את האור בקצה המנהרה.

אפשר להאשים אותנו או את העובדים שלנו שהם לא בוחרים ללכת אחרי החושך?

ליאור פרנקל, מרצה על יזמות וקריירה בעולם החדש, כתב ספר שאני ממליצה לכל אחד לקרוא. הוא כתוב בצורה כזאת קלילה והומוריסטית שזה פשוט מרגיש כאילו הוא ממש כאן, מנהל איתכם שיחה של אחד על אחד (או אחד על אחת) על העולם החדש. מה הוא העולם חדש לפי תפיסת ליאור?
בדיוק ההיפך מהתפיסה המלונאית- הנאה, משמעות וכסף!
בכדי שתרדו לסוף דעתי, הבאתי לכם ציטוט מתקציר הספר שלו- "אני רוצה הכל":

"אתם רוצים להינות בעבודה – אז הם קוראים לכם מפונקים. אותם האנשים שאמרו לכם – ״לכו תלמדו מקצוע, תעשו התמחות, אחר כך תהיו סנג׳ר במשרד, ותתפללו שיקדמו אתכם. ותגידו תודה. 
תתרגלו – זה נורמלי לסבול בעבודה."

פלא שאתם מרגישים תקועים? מחכים שיגיע הסופ״ש? קיבלתם עצות מיושנות מאנשים של העולם הישן.

אל תרגישו רע. לצפות מהעבודה להנאה ומשמעות לא עושה אתכם מפונקים – אלא מי שרוצים להיות מאושרים. ולא לרצות לעבוד 14 שעות ביום לא עושה אתכם עצלנים – אלא מי שרוצים חיים מלאים. ואתם לא לבד – כולנו רוצים בדיוק את אותו הדבר."

מכירים את דוקטור טל בן שחר? מחבר הספר "באושר ואושר"? דוקטור טל בן שחר מבצע אין ספור מחקרים בהם הוא מראה שיש נוסחא ממש פשוטה לאושר. קבלו אותה:

"״אנחנו מאושרים בתחום מסוים בחיים ,כשאנחנו משיגים בו גם הנאה וגם משמעות.״

שימו לב, "בתחום מסוים בחיים". אם נחבר לעולם שלנו את מה שליאור פרנקל ודוקטור טל בן שחר אומרים, אנחנו צריכים לנקוט במס' פעולות בכדי להעניק לצוות שלנו הרגשת הנאה, משמעות ותמורה ראויה (כסף):

1. אנחנו צריכים להתנער מהאג'נדה הזאת שבענף שלנו צריך לעבוד 250-300 שעות בחודש בכדי להוכיח למישהו שהעבודה מתבצעת. תאמינו לי העבודה מתבצעת גם ב-200 שעות חודשיות כאשר את הזמן שנותר, אנחנו מבלים בבית, עם המשפחה או בהגשמת איזשהו חלום או תחביב. וי על הנאה.

2. אנחנו צריכים לשלם תמורה ראויה עבור העבודה של הצוות שלנו. מה זה אומר ראויה? מעל שכר המינימום! למה? כי התחרות מחוץ לענף הולכת וגועשת ואם אנחנו רוצים שיבחרו דווקא בנו אנחנו חייבים להיות חלק מהמשחק. בינינו? בטווח הארוך זה ישתלם לכולם. העלויות של תחלופת עובדים מטרופות! מטורפות= מאות אלפי שקלים.

מתמטיקה פשוטה של עוד כמה שקלים בודדים בחודש+ עובד שמרגיש מוערך+עובד בעל ביטחון כלכלי= שקט תעשייתי ושותף פעיל למלון שלכם. במלוא מובן המילה- רווחים, שירות, איכות.
כמובן שנצטרך גם לבנות תוכנית ראלית של מענקים ותמלוגים שתהיה WIN WIN לשני הצדדים. וי על כסף.

3. אנחנו צריכים לגרום לאנשי הצוות שלנו להרגיש שהם מתעוררים בבוקר, כן כל בוקר לעבודה שמעניקה להם 2 ערכים עיקריים- משמעות ושייכות. איך זה יגרום להם להרגיש? שהם חלק מחווית עבודה בלתי נשכחת שהופכת את הרגשת ההכרח שלהם להרגשת בחירה. עכשיו תגידו לי אתם- אם זכות הבחירה ניתנת לכם בכל רגע נתון, למה שתרצו לבחור אחרת? וי על משמעות.

רוצים לדעת איך אנחנו עושים את זה הלכה למעשה? בקרוב אעלה פה פוסט נוסף. הבטחתי לעצמי ועכשיו גם לכם – אורך של פוסטים ממוצעים בכדי שלא תתייאשו מראש.

עד אז…